עברית  |  English  |  French  |  
דף הבית >> ספרות >> לאחוז בשמש, סיפורים ואגדות >> תהייה על פלא היקום / רחל שקלובסקי

(מאמר על לאחוז בשמש)
תהייה על פלא היקום/ רחל שקלובסקי

המאמר התפרסם בהארץ, בתאריך ה-10.8.84

בקובץ סיפורים ראשון זה של מיכל גוברין – מרצה באוניברסיטה בת שלושים וארבע, העוסקת גם בתיאטרון – מגלים אנו סופרת בשלה, השולטת היטב בכלי אומנותה, היודעת כיצד לספר סיפור בתמציתיות ובחיסכון מרביים במילים, ושיש לה גם מה לומר. המעלה הראשונה המתגלה לקורא בקובץ סיפורים ניסיוניים זה היא שליטתה של גוברין בלשון העברית – אוצר המילים הגדול שלה, יכולתה לתאר עצמים, מקומות ונופים, כמו גם הלכי רוח ומנהגים של בני-אדם בגילים ובמצבי חיים שונים, באמינות ובדייקנות. מקור נוסף להנאה מהווה התחושה הברורה של הקורא כי סיפוריה של גוברין – מעבר ומבעד למעטה הסיפורי-דיווחי היבש והסתום שלהם – באים לומר משהו, משהו חשוב, וכי הסופרת מנסה לומר את שיש לה לומר לקהל-קוראים אינטליגנטי ורגיש, בתקווה שזה יעקוב אחר רמזיה, וינסה לתהות על פשר הסיפורים והאגדות והמשלים, שמהם הספר מורכב.

קשה למצוא מכנה משותף לכל סיפורי הקובץ, כמו-גם להבין את חלקם, לפחות בקריאה ראשונה. אבל מי שיקרא, לאחר הסיפורים הראשונים, גם את הסיפור האחרון, "לאחוז בשמש", ימצא בו את המפתח להבנת הסיפורים האחרים, המתלכדים לפתע, ברובם, ליחידה מורכבת אחת.

מיכל גוברין מתארת ברוב הסיפורים בני-אדם בודדים, החיים מחוץ לשטף הזמן השעוני, בני-אדם אשר ניתקו משגרת החיים הרגילה, אם בשל מחלה ("רכיבת ערב"), אם בשל נסיעת-עסקים לחוץ-לארץ ("שיבוש זמנים"), אם בשל מנוחה בעיר קיט ("לה פרומנאד"), ואם בשל היכרות עם פולחניו של שבט פרימיטיבי ("לאחוז בשמש") ועוד. בעקבות ניתוק זה משגרת החיים ניצבים גיבוריה לפתע פנים אל פנים לנוכח חידת הקיום – פלא קיומם האישי ופלא עצם קיומם של דברים בעולם. אגב, מבחינות אלה ואחרות סיפוריה מזכירים את סיפוריו של יצחק אורפז. מכל-מקום, בשביל גיבוריה של גוברין עצם הקיום מהווה מקור לפליאה, ובצדק, שכן אין דבר תמוה ומסתורי יותר. ויטגנשטיין כתב: "לא השאלה איך העולם היא המיסטי, אלא עצם קיומו" (טראקטאטוס לוגי-פילוסופי). רוב בני-האדם מקבלים את קיומם כמובן-מאליו, ועסוקים מדי בעבודה ובבידורי-דעת למיניהם, כפי שציין פסקל, מכדי לתהות על פלא עצם הקיום, כמו גם על דרך-החיים הראויה. אבל במצבים של משבר, שבהם נקטעת השגרה, או כאשר קיום הדברים כמו כופה עצמו על תודעתנו – למשל, בעקבות ההתבוננות בשקיעת החמה, שקיעה החוזרת כלייטמוטיב ברבים מסיפוריה של גוברין – הפליאה לנוכח עצם הקיום של העולם עשויה להתעורר אף בלבם של בני-אדם רגילים ונורמאליים, ועל אחת כמה וכמה ברוחם של בני-אדם ספק-שפויים, כמו רוב גיבוריה של גוברין.

כמיהה לתיקון עולם
שאלת עצם הקיום אצל גיבוריה של גוברין נתפס אצלם כמשהו פריך ושביר, העלול להיעלם כהרף עין. כך, גיבורת הסיפור "רכיבת ערב" שואלת: "מי ערב שעדיין שטים באגם ברבורים? אחרי כל מה שעבר. מי ערב שעדיין מצוי האגם במורד?" וגיבור הסיפור "לאחוז בשמש", אומר: "כמה מהשכונות הישנות של ירושלים משרות עלי הרגשה משונה, כאילו היו קיימות רק בעוברי, צצות מהיכן שהוא, אולי מדמיונותי (...) והשקט, ששורר תמיד אחרי מעברי, הביא אותי להשערה המוזרה שמאחורי גבי, סמטה-סמטה, נעלמת השכונה". זהו ה"להיות משמע להיות נתפס" של הפילוסוף ג'ורג' ברקלי, ללא האל התופס-כל, המבטיח בזה את קיומו. מכל-מקום, תחושת שברירות הקיום אכן יכולה לפקוד את כל המתבוננים בעצם קיום העולם – היינו לא רק בני-אדם שפויים-למחצה, אלא גם פילוסופים ופיזיקאים, הנותנים דעתם על השאלה המטאפיזית הראשונית: מדוע יש משהו במקום לא-כלום?

ואולם, אצל גוברין, לא רק עצם הקיום נתפס כמקור לעניין. גם החוקים השולטים בטבע – היינו השאלה: איך העולם? – מעניינים אותה כחלק ממשאלתה להבין את מסתורי היקום. גוברין איננה רואה בעולם כמות שהוא את הטוב שבעולמות האפשריים, כדברי לייבניץ. לכן נמצא בין סיפורי הקובץ הריאליסטיים גם מספר אגדות פנטסטיות, שבהן מנסה הסופרת לתאר סדרי-עולם שונים מאלה של העולם המוכר לנו.

כך, באגדה "לבלוב", מתארת גוברין אדם המצמיח לפני מותו גבעולים, עלים וכו', עד שהוא נהפך למעין יער. במקביל היא מתארת אי מכוסה יערות, אשר תחילה פוקדות אותו שריפות-יער הרסניות, ולבסוף הוא עצמו שוקע במים ונעלם. באגדה זו נמצא, אפוא, ניסיון להפוך את סדרי עולמנו על ידי תיאור גסיסה כלבלוב מצד אחד, ומצד שני – על ידי תיאור האדמה שעליה אנו חיים, כהוויה פריכה ובת-מוות לא פחות מזו של האדם. נמצא כאן, אפוא, ביטוי ליצר הנקם של האדם באדמה האדישה לקיומו, כמו לכל מחזור החיים והמוות המתרחש על פניה ובקרבה, בצד הגשמת המשאלה האנושית לבער את מר המוות מהעולם, על ידי הפיכתו מסיומם חסר-הפשר של החיים למצב מבוקש: לראשיתם של חיים – גופניים – אחרים, שכן גיבורו מת כאדם, אך שב וקם לתחייה בדמות צמחייה.

גם באגדה "קיצה של הפיתיה" נמצא ניסיון לתאר עולם מתוקן, לפחות למראית עין. גוברין מתארת בה ממלכת שעשועים גדולה, קריית-שימחה הומה, אשר דבר אינו פוגם בשמחתה לבד מהשלטון ששולטת בה הפיתיה בת-אלף הפנים, המוציאה תמיד להורג חלק ממבקרי העיר. בסוף האגדה מתואר קץ שלטונה: כלבים אשר בהם התגלגלו, ולפי הסברה, נשמות שפוטיה, טורפים אותה, והופכים בזה את קריית-השמחה לישות בת-אלמוות. במבט ראשון נראה, אפוא, כי גם באגדה זו מנסה גוברין לתאר עולם טוב מזה שלנו – עולם שמאפייניו העיקריים אינם עוד הסבל, הייאוש והמוות כי אם השמחה, העונג והאלמוות. אבל במבט שני דומה שלפנינו אגדה אירונית, המתארת לא אוטופיה כי אם דיסטופיה, ואף עולם הדומה מאוד לזה שלנו; שכן בני-האדם החיים בקריית השמחה מסיחים דעתם ממסתרי הקיום, ושקועים בחומרנות, בהבלים ובבידורי דעת תפלותיים למיניהם, עד כי גם קיום המוות בקרבם איננו פוגע בחגיגה. יתר-על-כן – האגדה מתארת עולם גרוע יותר משלנו, שכן עם מותה של הפיתיה בת-אלף-הפנים מאבד עולם זה גם את שארית המסתורין, שהייתה בו קודם לכן.

למנוע את השקיעה
אכן, מהסיפור "לאחוז בשמש" אנו למדים, כי המוות, לפי תפיסתה של גוברין, אינו המאפיין הגרוע מכל של עולמנו, וכי השאיפה לביטולו אינה משאת-הנפש העיקרית או הנכבדת ביותר של האדם. גרוע מכל קיום חסר רוחניות, תמיהה ופליאה, נראה לה כקיום המסיח דעתו של אדם ממסתרי היקום. כך, המסתורין הקיים בעולמנו כמות שהוא, והנובע בחלקו מתודעת המוות, איננו נתפס כדבר שיש לבטלו, כי אם להפך – כדבר שיש לנסות שוב ושוב לרדת אל סופו, כמו-גם כדבר הראוי ביותר לקונטמפלציה של האדם. כך, גם הניסיון לרדת לחקר היקום מועד לכישלון. וידוע כמועד לכישלון, כמו גם כמשימה העולה לאדם במחיר חייו, כפי שמתואר המצב בקרב בני שבט ק. שב"לאחוז בשמש". מדי דור מנסים בני שבט ק. לאחוז בשמש ולמנוע את שקיעתה, ומדי דור מסתיים מאמץ אדיר זה בכישלון ובמוות של המשתתפים בפולחן. אבל סוף צפוי זה איננו מרפה את ידם, שכן עצם המאמץ לאחוז בשמש נראה להם, כמו לגוברין, כראוי וככדאי. שכן רק דרך-חיים הערה למסתרי היקום, והמגיבה עליהם, מהווה את החיים שמן הראוי לחיותם, ורק המאמץ והכמיהה להבין את סודו של העולם מכוננים את אצילות האדם.

אפשר לומר עוד דברים רבים על קובץ הסיפורים שלפנינו, ובמיוחד על הסיפור "לאחוז בשמש", אך כדי שלא להאריך את היריעה לא נותר לי אלא להמליץ על הקריאה בו, כמו ברוב סיפורי הקובץ, ולפני כל קורא אנין-טעם השוחר אחר סיפורת מעולה.


Go Back  Print  Send Page
מפת האתר | למעלה

© All Rights Reserved to Michal Govrin.
לייבסיטי - בניית אתרים