עברית  |  English  |  French  |  
דף הבית >> ספרות >> לאחוז בשמש, סיפורים ואגדות >> מהעיתונות

לאחוז בשמש - ביקורות

מאת מיכל גוברין
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984.

"הנהייה הלא-פוסקת להיאחז באור, תוך מודעות מנוסה לגבי השקיעה הבלתי-ניתנת לשינוי שעל-סף מופיעה כרעיון תשתית כמעט בכל סיפורי הספר – הן ברובדם הלשוני, הן בעלילותיהם והן באווירת האגדה האופפת אותם והמנתקת את המתרחש בהם מגדרי זמן ומקום ומהקשרים לוגיים של סיבה ומסובב, ושל לפני ואחרי. כמו מדובר בהקפאת רגע הוויה בתוך כתם אור בוהק הנפרד עוד לשהות-מה מהעולם המחשיך סביבו. [...] בעיצוב המראות ובראיית העולם שבכל [הסיפורים], ניכר צירוף כישוריה של המחברת כאשת תיאטרון וכמשוררת, המצליחה ליצור באמצעות אוצר לשוני אצור-אור, ומבני-סיפור אגדיים (המחזיקים בתוכם דיאלוגים מציאותיים בעלי תוקף מחזאי כמעט); תפאורה בעלת גוונים כה חזקים עד שלפרקים היא דומיננטית יותר מהמתרחש עצמו. ומעל למשטחה של כמו-במה מוארת זו שבתוך אולם צופים חשוך, עולה תחושה של מגע בערגה האנושית הראשונה לאור, שעם שאין לה מימוש ליותר מאשר להרף עין קל, הרי שהיא בת-סיכוי להתחדשות תמידית, הנובעת מעצם קביעותה של תחלופת הזמנים הלא-פוסקת".

(מתוך: עמליה עינת, "רגעי דמדומים על סף שקיעה", דבר, 3.8.1984)

* * *

"המעלה הראשונה המתגלה לקורא בקובץ סיפורים ניסיוניים זה היא שליטתה של גוברין בלשון העברית – אוצר המילים הגדול שלה, יכולתה לתאר עצמים, מקומות ונופים, כמו גם הלכי רוח ומנהגים של בני-אדם בגילים ובמצבי חיים שונים, באמינות ובדייקנות. מקור נוסף להנאה מהווה התחושה הברורה של הקורא כי סיפוריה של גוברין – מעבר ומבעד למעטה הסיפורי-דיווחי היבש והסתום שלהם – באים לומר משהו, משהו חשוב, וכי הסופרת מנסה לומר את שיש לה לומר לקהל-קוראים אינטליגנטי ורגיש, בתקווה שזה יעקוב אחר רמזיה, וינסה לתהות על פשר הסיפורים והאגדות והמשלים, שמהם הספר מורכב. [...]
הקיום אצל גיבוריה של גוברין נתפס אצלם כמשהו פריך ושביר, העלול להיעלם בהרף-עין. כך, גיבורת הסיפור "רכיבת ערב" שואלת: "מי ערב שעדיין שטים באגם ברבורים? אחרי כל מה שעבר. מי ערב שעדיין מצוי האגם במורד?" וגיבור הסיפור "לאחוז בשמש", אומר: "כמה מהשכונות הישנות של ירושלים משרות עלי הרגשה משונה, כאילו היו קיימות רק בעוברי, צצות מהיכן שהוא, אולי מדמיונותיי (...) והשקט, ששורר תמיד אחרי מעברי, הביא אותי להשערה המוזרה שמאחורי גבי, סמטה-סמטה, נעלמת השכונה." [...]
מהסיפור "לאחוז בשמש" אנו למדים, כי המוות, לפי תפיסתה של גוברין, אינו המאפיין הגרוע מכל של עולמנו, וכי השאיפה לביטולו אינה משאת-הנפש העיקרית או הנכבדת ביותר של האדם. גרוע מכל קיום חסר רוחניות, תמיהה ופליאה, נראה לה כקיום המסיח דעתו של אדם ממסתרי היקום. כך, המסתורין הקיים בעולמנו כמות שהוא, והנובע בחלקו מתודעת המוות, איננו נתפס כדבר שיש לבטלו, כי אם להפך – כדבר שיש לנסות שוב ושוב לרדת אל סופו."

(מתוך: רחל שקלובסקי, "תהייה על פלא היקום", הארץ, 10.8.1984)

* * *

“The short stories and prose passages called “legends” by the author are like segments of reality and of people. It seems that what is common to all of them is the power of the experience of existence and the sensitivity to the smallest details of reality. […] Some of the stories are like minimalist sketches , and others present a broader picture of the world. In all of them, long and short, the writer’s scrupulous attention to style is evident. She is aware of the power of words and takes pains to model her prose with precision”.

(From: Keshet, 1985)

* * *

"נשימה מקוצרת בגחמנותה מרחפת על הקובץ ההטרוגני הזה, הכולל סיפורים קצרים, קטעים על סף השיר-בפרוזה, כמו גם סיפור מרכזי בעל ממדי רומאן-קצר. מיכל גוברין מפעילה בכולם מה שאין לו הגדרה אחרת מאשר מאגיה, היפנוזה-כמעט, בתחביר המיוחד לה [...] המרמז, נוגע לא-נוגע בדברים, ומפתה את הקורא כמו להשתתף במלאכת החיבור-האחרון של המוזאיקה הלא סדורה כביכול. [...]
כל הסיפורים כאן – במרומז או בגלוי – משחזרים מומנטים של שבירת רצף, שבירת השגרה בחיים זעיר—בורגניים שבהם נפערת לפתע לעיני הגיבורים התהום שמעבר, או מאחורי, התרבות והציוויליזציה. הפולחן, מעצם הגדרתו, הוא זה בדיוק: התמודדות עם כל אותם רגעים של התפרקות מעול בחיי הפרט והקהילה, והשבת הסדר אל כנו. [...]
שיאו של הספר הוא הנובלה הארוכה-יחסית "לה פרומאנד", על כמה זוגות של ניצולי שואה יוצאי פולין המתכנסים לעיר קיט רוגעת, ומבעד לגינונים היהודיים-פולניים (תמונות של נכדים בארנק, הצביעות הדקה והנימוסים המופרזים) פורץ ועולה זיכרון השואה, בתורת אזכור להבלות-החיים ולאי המשמעות של הזמן. בניגוד לרוב הסיפורים האחרים, שבהם יש "תזה" שקופה ושלד סיפורי דק, מקדישה כאן גוברין את מירב המאמצים ליצירת ההווי והאווירה, באמצעות דיאלוגים ושאר אמצעים קונבנציונאליים פחות או יותר – ומגיעה לאיזון נאה בין הכוונה הספרותית למעשה הסיפורי.

(מתוך: בני ציפר, "מקור: לאחוז בשמש, סיפורים ואגדות", הארץ)


Go Back  Print  Send Page
מפת האתר | למעלה

© All Rights Reserved to Michal Govrin.
לייבסיטי - בניית אתרים