עברית  |  English  |  French  |  
דף הבית >> שירה >> גופי מילים >> ביקורת - גופי מילים

גופי מילים
מאת מיכל גוברין
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990.

השירה בגופי מילים מתרחשת על הגבול שבו מציאות, מחשבה ותחושה מתערבות זו בזו. החומר המשותף של הרגע והאמירה נחשף תוך כדי מסעות בנופים קרובים או זרים מאוד.

* * *

"שירתה של מיכל גוברין היא מגוונת ורבת פנים. השוני בין שיר לשיר הוא כה גדול, עד שלעיתים אתה תוהה, האם אותה יד כתבה את כולם. יש בהם מקצב פנימי חרישי מול קצב חזותי כמעט גרפי; שיח פנימי שקט ורך בצד עזות מילולית ההולמת בקורא; תיאורים קטנים, אפיזודיים, יחד עם היגדים טעונים."

(מתוך: אמירה המלט, "כוחה התיאורי", על המשמר, 17.5.1991)

* * *

"שירתה של מיכל גוברין מצליחה לתאר מצבים נשיים, ולא רק כאלה, אלא את הווייתו הקיומית של האדם בכלל, בשפה, בסטרוקטורות תחביריות, ובארגון החוויה האנושית במילה ובשיר. [...] כתיבתה היא אסוציאטיבית, ארוטית מאוד, דחוסה וקורלטיבית לאינטנסיביות של האירוע הנרשם כציור ההולם ונרקם אל תוך התודעה, וממנה אל הדף בשלל צבעים וריחות כמרקם אמנותי. [...] התודעה האנושית מאפשרת את קיצורם של מרחקים גיאוגרפיים. המכונית והמטוס כסמלים פאליים המיוחסים לגבר, משמשים כעת את האישה במסעותיה בעולם כיכולת פעולה. המטוס משמש כרחם ממנו נולדת האישה. הוא סמל מרכזי בשיר הפותח את הפרק "רשמי מסע הודו". העמדה אנלוגית ניגודית של פרק זה אל מול הפרק שבא אחריו "תמונות אירופאיות" יוצרת ביקורת נוקבת על החברה המערבית שההסטוריה שלה עקובה מדם.
שני שירים מרכזיים בכל אחד מן הפרקים, השונים זה מזה מבנית ותחבירית, מדגימים את ההבדל המהותי והמשמעותי בין שתי התרבויות. התרבות ההודית נתפסת כתרבות סוגסטיבית, זורמת והרמונית עם הטבע [...] אל מול תרבות זו נתפסת החברה המערבית כמתערבת בצורה ברוטלית בטבע, משבשת אותו [...] אל תוך חוויות המסע מתמזגת ההוויה היהודית כחוויה פרטית וקולקטיבית גם יחד, המעמידה את האדם אל מול אל מחמיר ושופט. [...] זוהי שירה מרתקת, והיא ראויה לעיון נוסף, מעמיק..."

(מתוך: חוה זמירי, "נשים על נשים אל נשים: מיכל גוברין, גופי מילים", מאזנים, אייר-סיוון תשנ"א)

* * *

"כאשר מנסים לפענח את שיריה, מזדקרת מיד התחושה שיש בהם השפעה חזקה מאוד של אותה רוח אירופאית-צרפתית לאו דווקא מתחום השירה, אלא במובן התרבותי הכולל. השיר "ז'רדין דה פלאנט" מדגים זאת ללא ספק.
נתמלאתי סקרנות לקרוא את שיריה, כי בסופו של דבר מדובר באשת תיאטרון, הרואה את העולם מתוך זווית בימתית. ואמנם, כבר בשיר הראשון, הפותח את הספר "צורת הזיכרון", שורות כמו למשל: "מה שהיה אתמול הופך תלבושת פורים / ההווה מתאמץ בנלעגות / להתחפש לעבר", הן הוכחה שעולם דימוייה מושאל מעל לכל מתוך מחסן הבגדים של התיאטרון הקוסמי, כמו באחד מסיפוריו של בורחס.
אבל השיא הוא, בכל זאת, אותו שיר קצר המתאר את הגן הבוטני הפריזאי המכונה בשפה הצרפתית "ז'רדין דה פלאנט" (בתרגום יותר מדויק – גן הצמחים). הגן עצמו בנוי בצורה מאוד גיאומטרית, כפי שהצרפתים בכלל אוהבים לתכנן את גניהם. המעניין הוא שהמשוררת מתארת את השדרה המרכזית של הגן כמו ריץ'-רץ' מאוד ארוטי: "קו דק של אור בתולי/ מפ ו שק".
כפי ששמתם לב יש גם ניסיון צורני המדגיש את הדמיון בין האמירה לבין הכוונה האמיתית. [...] השיבה לנוף הארץ מוגדרת אפילו בפיה של המשוררת כנחיתה קשה. בדרך כלל היא מובילה אותנו בשבילי אותה ירושלים נוקשה של אבן ומסביב לה הרים חלומיים. גם כאן הפן המיני והארוטי באים לידי ביטוי בצורה מאוד מוחשית וחזקה. [...]
מדובר בספר שירים מעניין ואפילו מפתיע. לדעתי נעשה כאן ניסיון מצד המשוררת למצוא גשר בין אותה תרבות אירופאית שספגה, לבין הנוף המקומי הממזג בתוכו מוטיבים כנעניים ויהודיים."

(מתוך: יוסף מונדי, "רוח אירופית", במחנה, 12.6.91)


Go Back  Print  Send Page
מפת האתר | למעלה

© All Rights Reserved to Michal Govrin.
לייבסיטי - בניית אתרים